כתב הרמ"ק (רבי משה קורדובירו, זצ"ל, בספרו אור יקר חלק א', עמוד קלה), כי רבי שמעון בר יוחאי חי בדור שלאחר חורבן בית המקדש, כחמישים או שישים שנה לאחר החורבן. ובאותו הדור, אף על פי שראו את חורבן המקדש והגלות, לא עוררו את עצמם להבין כי יש צורך בעבודת ה' יתברך ביתר התחזקות ותוספת על מה שנהגו קודם החורבן.
ורק בזכות רבי שמעון נתעוררו הצדיקים שבגן עדן, ונתן ה' בלבו להתחיל בחיבור ספר הזוהר הקדוש – דבר שלא נעשה קודם לכן. נמצא שרבי שמעון היה היחיד בדורו שהבין את גודל השעה, ועמד בפרץ בעבודה רוחנית עליונה שגרמה להתעוררות בשמים, לפתיחת שערי סוד התורה.
כתב הרמ"ק שרבי שמעון בר יוחאי העמיק בידיעת סתרי התורה, וזכה לעזר עליון שנפתחו לו שערי בינה, ולמד מתוך יסודות רבותיו ובסיוע רוחני גדול.
ומתוך כך הדריך והנהיג את חכמת הקבלה בדרך ישרה וברורה, עד שכל הנכנס בשער ספריו – לבו סמוך ובטוח שלא ייכשל בטעות, אלא אם כן ייכנס מתוך גאווה או זדון, מבלי להכניע לבו ולתקן מידותיו.
ואף על פי כן, לא הספיק חכמתו בלבד, אלא הוצרך שיתנו לו רשות מן השמים לחבר ולכתוב את הדברים, כדי שיהיו ערוכים לפני כל הרוצה לידע סוד ה'.
הרמ"ק זיע"א כתב, שכאשר רבי שמעון בר יוחאי קיבל רשות מן השמים לחבר את ספר התיקונים, אסף לשם כך את ששת חבריו שנותרו עמו לאחר חיבור האדרא רבה. שלושה מהחברים – רבי יוסי ברבי יעקב, רבי חזקיה ורבי ייסא – כבר הסתלקו באותה תקופה.
שבעת החברים שנשארו ונודעו בשמם הם:
רבי שמעון עצמו, בנו רבי אלעזר, רבי אבא, רבי יהודה, רבי חייא, רבי יצחק ורבי יוסי.
היו עוד תלמידי חכמים שלמדו לפני רבי שמעון, אך אלו השבעה נקראו "חברים", והשאר – תלמידים בלבד.
חבורה זו התכנסה במקום מיוחד ונסתר, ושם חיברו יחד את הספר הקדוש הנקרא ספר התקונים.
תיקוני הזוהר נמשכו ממקום עליון מאוד – מזוהר הרקיע.
בשונה מהזוהר על התורה, שנאמר דרך אקראי בעת הפסקות מלימוד ההלכה, ספר תיקוני הזוהר, יחד עם חיבורים כמו רעיא מהימנא, שיר השירים, פקודים ואדרא, נכתבו מתוך כוונה גמורה ומיוחדת, בפנייה שלמה לעסוק בסתרי תורה.
בספר זה העמיקו חברי רבי שמעון בענייני הסוד, וסודותיו נמשכו להם מזוהר הרקיע – ממקום עליון שבכתר, שהוא שורש סודות התורה.
רבי שמעון ידע כיצד למשוך את האור הזה מהמקורות העליונים, והם – הוא וחבריו – כונו בשם "משכילים", כי השכילו להמשיך אור החכמה העליונה ולהאיר את הסודות דרך התפארת אל היסוד ולמלכות – למטה.
ניתנה להם רשות מן השמים לחבר את הספר הזה ולגלות בו גם את הסודות הסתומים ביותר, ולא נאסרה עליהם כל דרגת סוד, גם לא העמוקים והנסתרים מאוד.
ולכן כל מה שנגלה להם – נכתב ונתגלה, ועבר מן הנסתר אל הגילוי, להאיר לעוסקים בו בעולם הזה.
הרמ"ק (פרדס רימונים שער א עמוד קל"ג–קל"ד) כותב שבמקום שבו ישב רבי שמעון בעת חיבור ספר התקונים – היה גילוי שכינה ממש, כעין הר סיני.
רוחניות עליונה נמשכה למקום ההוא: נשמות צדיקים מגן עדן, מלאכי מעלה, ואף מלכו של עולם ברוב הדרו – כולם חפפו עליהם.
החברים עצמם נראו כאש בוערת, והרוחניות העליונה התגלתה להם בגלוי.
לא משום שהגשמיות נעלמה, אלא שהרוחניים הופיעו לעיני הגשמיים – כבער סיני.
אותו מקום שבו חיברו את ספר התקונים, בין אילני החקלא, היה "מעט המחזיק את המרובה" – אש מקיפה, גילויים, עליות וירידות, פריחה והתגלות – והכול בתוך מסך רוחני שסביבם.
המרכבה, המלאכים, והקדושה – הכל התפשט שם, עד שהתקשרו עליונים ותחתונים כאחד.
כתב הרמ"ק זיע"א, כי לאחר שהיו נשמעים הדברים מפי רבי שמעון וחבריו, היה צורך להעתיקם בכתב. וענין זה קשה מאוד, כי הדיבור היוצא מן הפה הוא מהיר ובהיר, והכתיבה בידי הסופר איטית, וקשה מאוד לכתוב כל מילה כמות שהיא בלי שיחסר או יתווסף, פן תשתבש ההבנה או תיגרע מן הכוונה.
ובמקום הקדוש הזה, נעשתה סייעתא דשמיא מיוחדת – והיו התלמידים כותבים כל דבר מפי הדורש מילה במילה, בלי תוספת או חיסרון. וזהו שנאמר בתקונים (דף קכ"ד ע"א): "כולהו יזהירו בכתיבתיה", כלומר: הזהרו מאוד בעת הכתיבה.
והכוונה היא, שכוח הנשמה האומרת את הדברים – היה מתלבש בכוח הכותב, עד שיכול היה להעתיק את הדרוש בשלמותו, כמות שהוא, מבלי שיחסר ממנו דבר או שתתחלף מילה. כי אין כאן דברים שמחבר יכול לעמוד עליהם ולתקנם אחר כך – אלא דברי רוח הקודש ונשמה קדישא, וברגע שנאמרו – עברו, ולא ישובו.
ומפני כך, הכתיבה היתה צריכה להיות זריזה ונאמנה, כי כל עיכוב וכל טעות פוגעים בשפע היוצא. ובשל כך התפלל רבי שמעון על עזר מן השמים, שיעזרו לו ולחבריו בכתיבת הדברים, שהיא יסוד חשוב להעברת הסודות לדורות הבאים.
ועוד הוסיף הרמ"ק, כי כתיבת הדברים צריכה להיות בדיוק על פי מה שנאמר, מבלי לשנות כלל – כי הדברים שנאמרו נמשכים ממקור עליון, וכל שינוי בלשון – אפילו קל – עלול לגרוע מהכוונה הרוחנית. ודקדוק הלשון יש בו כוח להוסיף הבנה והשפעה, ולכן יש להעתיק הדברים כמות שהם, בלי ייתור וחיסרון כלל.
מעלת לימוד הזוהר הקדוש
