מהותו של ספר הזוהר

ספר הזוהר איננו ספר רגיל. זהו חיבור קדוש ונסתר, המכיל את רזי התורה העמוקים ביותר – רזין דאורייתא, סודות שנעלמו מדורות קודמים ולא נגלו לאדם לפני כן.
מי שזכה לגלות סודות אלו הוא רבי שמעון בר יוחאי. בעת ששהה במערה במשך שנים רבות, בהסתר ובקדושה עליונה, נפתחו לפניו שערי הסוד והוא זכה לתובנות עליונות שלא נודעו מעולם.
כאשר יצא מהמערה, כינס את תלמידיו במקום נסתר, ולימד אותם את סתרי החכמה. אש רוחנית הקיפה את המקום, וההדרכה הייתה מדויקת – הוא סדר את תלמידיו בצורה מסוימת, והפקיד על רבי אבא, תלמידו הנאמן, לרשום את דבריו הקדושים. 

תלמידיו הנאמנים של רשב"י הם: רבי אלעזר בנו, רבי אבא, רבי יהודה, רבי יוסי בר יעקב, רבי יצחק, רבי חזקיה בר רב, רבי חייא, רבי יוסי, ורבי ייסא. קבוצה זו נודעה בשם "החבריא קדישא" – חבורה קדושה של תלמידי חכמים שהיו ראויים להיכנס אל תוך שערי הסוד.

אופן העלמת ספר הזוהר הקדוש ודרכי גילויו.

בהסכמתו להדפסת ספר תיקוני הזהר בדפוס הראשון (שנת שי"ח), כותב הגאון רבי משה בסולה: חכמת האמת הייתה שגורה בפי חכמי הדורות, ונמסרה בעל פה ככל דברי תורה שבעל פה. בימי רבי שמעון בר יוחאי התחילו לכתבה לזכרון בספר, ומאז נשתמרה רק בידי יחידי סגולה. אך מחמת ריבוי הגלויות והטלטולים, נאבדו ספרים רבים. עם זאת, בעיר פיס — קהילה קדומה — נמצאו עותקים של ספרי הזהר ושאר ספרי הקבלה, אשר לא היו מצויים בשאר ארצות.ב. החיד"א (שם הגדולים, ערך "זוהר") מביא בשם הרב ר' אברהם רוויגו מעשה מופלא שמצא בכתב־יד ישן מאוד של הזהר שהיה בידי רבו, מהר"ם זכות זצ"ל: רשב"י לאחר פטירתו חיבר ספר הזהר וכתבים נוספים. לאחר הסתלקות הדור ההוא, נשכחה חכמה זו עד אשר מלך ממלכי המזרח, בעת שחיפש אחר אוצרות, מצא ארון ובו ספר הזוהר. לא הבינו חכמי עמו את הכתוב, וקרא ליהודים. הם אמרו שאין מבין בכתביהם אלא חכמי טוליטילה. משנשלח הספר לשם, שמחו בו שמחה רבה, ומכאן התפשטה חכמת הקבלה בישראל.

הרמ"ק (באור יקר על תיקוני הזהר ב, עמ' קד טור ב') מביא גרסה נוספת: יש אומרים שספר הזהר נמצא בידי עובד אדמה ישמעאלי, שמצאו במערה במירון. מכרו הרוכל לכריכת תבלין וניירות, עד שחכם אחד מצפת קיבץ את הדפים המפוזרים במסירות נפש, עבר בין הרוכלים ואסף כל פיסת נייר שהכילו מדברי הספר, עד שהשלים מהם נוסח אחד, אף כי מלא חסרונות וקרעים.

כותב עוד הרמ"ק: חיבור הזהר היה צפוי להתכסות ולהישכח, וכך אירע. עד למאה האחרונה, לא נודע ולא נזכר בשום מקום, ואף לאחר שנתגלה נשמר בידי חכמים בגניזה ולא פורסם לציבור. ורק בדורות האחרונים זכה לצאת לאור עולם.
ואף שבמשך דורות רבים נגנז ספר הזהר, מכל מקום לא נעלמה חכמת הסוד כליל מישראל, כי נמסרה בעל פה ליחידי סגולה. כך כותב רבי חיים ויטאל (בהקדמה לשער ההקדמות): חכמה זו הייתה נלמדת בגלוי עד ימי הסתלקותו של רשב"י, ומאותו זמן נלמדה בצנעה, מרב לתלמיד יחיד, ברמזים ובשפה מקודשת. החכמה הלכה והידלדלה, עד ימי הרמב"ן שנחשב לאחד מראשוני ממשיכי השושלת הנסתרת. ובכל דור ודור נמצאו יחידי סגולה שזכו לרוח הקודש, ואליהו הנביא נגלה אליהם ולימדם סתרי תורה. כך כתב גם בעל ספר הרקנאטי (פרשת נשא), שהמסורת עברה מאת ראב"ד (רבי אברהם בן דוד מפושקירה) דרך בנו יצחק סגי נהור שהיה עיוור, לרבי עזריאל ורבי עזרא, עד הרמב"ן. כל זה היה לפני 800- 900 שנה.

הדפסת ספר הזוהר

מהדורות הדפוס הראשונות של ספר הזוהר הקדוש היו בעיר מנטובה שבאיטליה לפני 465 שנים, בדפוס יהודי שפעל בה באותה תקופה. המהדורה כללה את שלושת החלקים העיקריים של הזוהר: ספר הזוהר על התורה, רעיא מהימנא, וספרא דצניעותא, לצד עוד מדרשים קבליים.
החל מהרגע שספר הזוהר החל להיות בדפוס רמה קרנו בעולם התורה והדפסתו הייתה אחד מהאירועים המכוננים בתולדות תורת הסוד והשפיעה השפעה עמוקה ורחבת היקף על עולם התורה כולו. להלן עיקרי ההשפעה :
מנחלת יחידי סגולה – לנחלת כלל לומדי התורה
כמו שקראנו לפני כן, עד להדפסה, ספר הזוהר נמסר בעיקר בכתבי יד והיה בגדר סוד שמור – נלמד רק מפי מורים לתלמידים יחידים, לעיתים תוך שמירה קפדנית והסתרה מהציבור הרחב. עם הדפסתו – הפך הספר לנגיש יותר, והחל לעבור בין חכמים ומלומדים ברחבי קהילות ישראל.

העמקת העיסוק בקבלה

הזוהר המודפס הפך לכלי מרכזי בלימוד הקבלה, ודרכו התפשטה תורת הרשב"י בקרב חוגים רחבים. הדבר סלל את הדרך לשיטתו של הרמ"ק (רבי משה קורדובירו), ולאחריו – לעליית מהרח"ו ופרסום כתבי האר"י הקדוש, שכולם שאבו מספר הזוהר והסתמכו עליו.

השפעה על ההלכה והמנהג

ספר הזוהר חדר לא רק ללימוד הקבלה, אלא גם לשיח ההלכתי והמנהגי. פוסקים רבים, ובראשם הבית יוסף (מרן רבי יוסף קארו), ראו בזוהר מקור סמכות משמעותי, ולעיתים אף הכריעו הלכה על פיו כנגד הפשטנים. כך החלו לחדור למנהגי עם ישראל יסודות של פשט המושפע מדרכי הסוד (כגון נטילת ידיים, סדר התפילה, זמני קריאת שמע ועוד).

חיזוק התודעה של קדושת תורת הסוד

ההדפסה, שהתקבלה בעין יפה על ידי חכמי ישראל, ביניהם הרמ"ק, רבי אברהם אזולאי, החיד"א ועוד – חיזקה את מעמדו של ספר הזוהר כספר קודש מן המעלה הראשונה. מעתה ואילך הוא נלמד באופן קבוע בקרב לומדים ונתפס כספר תורני עליון שיש בו גילוי נשגב של דבר ה'.

כאשר הסוד נמסר שלא כראוי

אך כמו כל מהפכה – בצד האור הגדול שיצרה, היו גם השלכות מורכבות, בעיקר כאשר סודות הזוהר הקדוש נמסרו ללא הכנה ראויה, הקשר נכון, או בידי מי שאינם ראויים לכך.
הדפסת הזוהר גרמה לכך שגם אנשים פשוטים, ולעיתים אף בעלי השקפות מעוותות, יכלו לגשת לטקסטים הקבליים: מבלי הכשרה תורנית מספקת. מבלי הדרכה של מורה מוסמך. תוך ערבוב של רעיונות קבליים עם דמיונות, פילוסופיה זרה, או אמונות טפלות.
דבר זה הביא לעיוותים חמורים בהבנת מושגי הספירות, הצמצום, האצילות וכדומה – ואף להגדרות שעל גבול הכפירה.
ישנה מסורת עוד מזמן התלמוד של חכמינו ז"ל שאוסרים ללמד ברבים את תורת הנסתר. במשנה מובא שאין דורשים במעשה בראשית לשניים ולא במעשה מרכבה אלא ליחיד שהוא חכם ומבין מדעתו. כמו כן מובא המעשה המפורסם שארבעה נכנסו לפרד"ס שמסמל את הכניסה לתורת הסוד, שבסופו של דבר בן עזאי: הציץ ומת. בן זומא: הציץ ונפגע בנפשו. אלישע בן אבויה (אחר): קיצץ בנטיעות, כלומר, כפר בעיקרי האמונה. ורק רבי עקיבא: יצא בשלום מהפרד"ס.

בין קבלה לשבתאות

המקרה החריג והכואב ביותר בתולדות ישראל, בו לימוד תורת הסוד הוביל לעיוות גמור של התורה והמסורת, ולמרידה גלויה בסמכותם של חכמי ישראל לדורותיהם – הוא פרשת השבתאות, שבראשה עמד משיח השקר שבתאי צבי. תופעה זו הסעירה את העולם היהודי, וגרמה לרבים מישראל – אשר סבלו קשות מייסורי הגלות וציפו לגאולה – להאמין ברעיון גאולה שקרי ומעוות. בעקבות זאת נטו רבים מדרך התורה והמצוות, ונמשכו אחר השקפות מסולפות שעטפו עצמן בלבוש של קדושה וקבלה, אך שורשן היה הרסני ומרחיק מן האמת.

ועידת החכמים נגד סכנת השבתאות

לאור הסכנה הרוחנית שנחשפה בעקבות פרשת השבתאות, התכנס ועד ארבע הארצות – גוף עליון של חכמי הדור אשר ייצגו את קהילות ישראל בפולין הקטנה, פולין הגדולה, רוסיה וליטא – וקבע תקנות חמורות במטרה לשמור על טהרת תורת הסוד ולהגן על העם ממכשול.

במסגרת תקנותיו, אסר הוועד על עיסוק בלימוד הקבלה למי שטרם מלאו לו ארבעים שנה, ואף זאת – רק לאחר שהוסמך כהלכה ולמד היטב את פשטי התורה, כולל חומש, משנה, גמרא והלכה למעשה. תקנה זו לא הייתה שרירותית, אלא נשענה על מקורות חז"ל: במסכת אבות (ה', כ"ג) נאמר: "בן ארבעים לבינה", ובמסכת עבודה זרה (ה ע"ב) אמרו חז"ל: "אף משה רבנו לא רמזה להם לישראל אלא לאחר ארבעים שנה" – ללמדך, כי ההכנה להבנת רזי התורה דורשת תהליך ממושך של בירור פנימי, יגיעה מתמשכת והשגת דעת מזוקקת. כך הוצב גבול ברור בין העיסוק בקבלה כעיסוק עמוק וקדוש, לבין שימוש פזיז ומקולקל בסודות התורה, העלול לסטות מן האמת ולהזיק ליחיד ולציבור כאחד.

זהירות מלימוד מעוות בתורת הסוד

מכאן נובעת גם הדעה הרווחת, הקיימת עד ימינו, כי לא כל אדם ראוי לעסוק בספר הזוהר הקדוש ובתורת הנסתר בכלל. דעה זו לא נתבטלה, והיא עומדת בתוקפה, שכן גם בדורנו אנו עדים לתופעות חמורות, בהן אנשים המכנים עצמם "רבנים", עוסקים בלימוד הקבלה ומלמדים את סודות התורה לקהלים רחבים באופן מעוות ומסולף, תוך כדי זלזול בלימוד הפשט וההלכה.

יש מהם שאף מעיזים לטעון שאין צורך לשמור תורה ומצוות כדי להיכנס בשערי הסוד, דבר הסותר את עיקרי היהדות ופוגע בקדושת פנימיות התורה. רבנים מדומים אלו, אשר בדרכם הם מטעים את הציבור ומכשילים את הרבים, הרי הם בכלל "מחטיאי הרבים שאין מספיקים בידם לעשות תשובה" (יומא פ"ז ע"ב), וחובה על כל ירא ה' להתרחק מהם ומספריהם – ולהתדבק בדרכם של גדולי ישראל לדורותיהם, שהנחו את העם ללימוד פנימיות התורה מתוך טהרה, יראת שמיים, ושמירה קפדנית על כל דקדוקי ההלכה.

תנאי הכרחי ללימוד תורת הסוד וההבחנה בין גריסה ללימוד מעמיק

לפיכך, כפי שנוכחנו לראות – אף בדורנו אנו מצוי העיוות החמור הנגרם כתוצאה מלימוד תורת הסוד שלא כראוי, שלא לפי הכללים המסורים מדור דור.
על כן, כל אדם החפץ להיכנס בשערי הקדושה, מחויב לקבל עליו דרך ברורה ומיוסדת: למנות לעצמו רב מוסמך ומקובל על גדולי ישראל, או להשתייך לקהילה מוכרת ויראת שמיים, אשר עומדת על משמר ההדרכה הנכונה במסורת ישראל מקדמת דנא. זהו תנאי יסוד, בלעדיו תמיד קיים חשש לסטייה מן הדרך האמיתית.
ועיקר גדול יש להבין: תורת הנסתר אינה עומדת לבדה, אלא היא חלק ממכלול רחב של מקצועות התורה שעל כל יהודי להתשלם בהם – בראשם לימוד הפשט בחומש עם פירוש רש"י הקדוש, משניות, גמרא והלכה. בלעדי עיסוק זה, לימוד פנימיות התורה אינו רק חסר, אלא עלול אף להזיק לנפש הלומד.

מי שרוצה בכל זאת לטעום מטעם עץ החיים ספר הזוהר יכול לעשות זאת על ידי 'גריסה'

"גריסת" ספר הזוהר – קריאה רצופה של לשון הזוהר הכתובה בארמית- שלא כמו לימוד מעמיק בתורת הסוד ובעומק דברי הזוהר.

גריסת ספר הזוהר הקודש, אף ללא הבנה מלאה, יש לה מעלה נשגבה בקידוש הנשמה ובהוספת טהרה לאדם, ובפרט להרבות באמירת תיקוני הזוהר אפילו בלי הבנה.

ולסיום נביא כמה וכמה ציטוטים מגדולי ישראל לאורך כל הדורות על המעלה הנשגבה של גריסת ספר הזוהר.

וכן אמר מורי ז"ל להר"א הלוי עצה טובה לענין השגה שילמוד בזוהר דרך בקיאות בלבד בלי שיעמיק בעיון ארבעים או חמישים עלים בכל יום ושיקרא בספר הזהר פעמים רבים.
(שער רוח הקודש ט ע"ד)

ורבי שמעון בר יוחאי ובנו שמחו לקראתכם בקרותכם זוהר על מערתם ובכפר הסמוך להם וכו' ובכן תדע כי הם שמחים מאד בקרותכם זוהר על מערתם או בכפר הסמוך להם ואם תתמידו לקרות כן יגלו לכם רזין עלאין וכלהו רמיזין בזוהר.
(מגיד מישרים אמור)

אם זכה ילמוד זוהר באשמורת כי בזכותו יצאו ישראל מהגלות שדומה ללילה.
(אור צדיקים לר"מ פאפריש סימן א עמוד התפלה סעיף טו)

ומי שלא זכה להבין הזוהר אף על פי כן ילמוד כי הלשון של הזוהר מזכך הנשמה.
(אור צדיקים לר"מ פאפרוש סימן א עמוד התפלה סעיף טו)

צריך לקרות בספר הזוהר וכו' אף על גב דלא ידע מאי קאמר כי תיקון גדול ועצום מאוד למטרוניתא ולנשמתו כנודע מכמה טעמים.
(בתיקון ליל שבועות להרמ"ז בסו"ס טוב הארץ למהרנ"ש)

יעסוק בספר הזוהר אף על גב דלא ידע ולא מבין מאי קאמר מכל מקום הלשון של הזוהר הוא מסוגל כל כך לשכינתא ולנשמתא לקרוא בו יותר מכל עסק התורה.
(בתיקון ליל הוש"ר להרמ"ז בסו"ס טוב הארץ למהרנ"ש)

וגם כי סתומים וחתומים הדברים אל נא תמנע מקריאתם כי ברית כרותה לשפתיים הנוטפות מר באימא ורעותא דלבא בהני כבשי דרחמנא שאינם חוזרות ריקם מעורר את האהבה עד שתחפץ בליגלוג וגמגום איש הוגה ושוגה באהבתה.
(רמ"ז בהגהות לספר הכוונות)

המלות לבד בקריאה וגירסא בעלמא למה זה דומה לחולה ששותה משקה רפואה שהוא מועילו בסגולתו אף כי לא ידע בחכמת הרפואה.