בחודש הרחמים והסליחות, חודש אלול, נתפשט מנהג איתן בקרב קהילות ישראל, ובפרט בקרב חסידים ואנשי מעשה, לעסוק יום יום בספר תיקוני הזוהר הקדוש. רבים מקיימים מנהג זה מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים, בתקווה לטהר את נפשם ולהכין את עצמם ליום הדין. מטרת דברים אלו היא לבאר את מעלת המנהג הנשגב הזה, על יסודותיו העמוקים, ולהקיף את טעמיו הפנימיים והגלויים, תוך בירור נאמן של המקורות המצוינים בכתבי הקדש. מדובר בעניין רב עומק, שכן הלימוד בספר זה בזמן מיוחד זה מהווה עמוד תווך בעבודת התשובה, והוא כלי עזר רב עוצמה לכל איש ישראל. נבחן את דברי החכמים בעניין, נבאר את יסודות העניין על פי תורת הסוד, ולבסוף נברר את דיוקם של המקורות שנזכרו.
מנהג לימוד תיקוני הזוהר בימי התשובה אינו מנהג של יום אתמול, אלא שורשיו נטועים במסורת רבת שנים. הדבר מתבאר כבר בהקדמות שהוסיפו מדפיסים ופרשנים קדומים לספר תיקוני הזוהר. בהקדמת ספר תיקוני הזוהר עם ביאור הגר"א, מובא בשם בעל "כסא מלך" וכן בספרים קדושים נוספים, כי צדיקים והמון העם התלהבו מאוד לעסוק בספר התיקונים בארבעים הימים שבין ראש חודש אלול ויום הכיפורים. מנהג זה מוזכר גם בתחילת ביאורו של ה"באר לחי רואי". עדות נוספת על התפשטות המנהג מצויה בספר "מטה אפרים", שהעיד כי מנהג זה היה נהוג בארץ הקודש ובמדינת פולין בקרב כל בני תורה.
אף שאין בנמצא ציטוט מפורש מהאר"י ז"ל הקובע מנהג זה, ניתן לראות כי הוא תולדה ישירה של לימוד תורתו, ובפרט כתביו העוסקים בתיקון עולמות, נשמות ומידות. כך גם בדברי הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו זיע"א, שחיבר ספר "תיקונים חדשים", המקביל במבנהו ובתוכנו לתיקוני הזוהר, אלא שזה נכתב על הפסוק האחרון בתורה, וכאילו הוא תיקון נוסף. הרמח"ל, שהיה מענקי תורת הסוד, אף התייחס בכתביו לאגרות וליחודים שונים המקבילים לתיקוני הזוהר, והדבר מורה על חשיבות התיקונים ככלי מרכזי בעבודת ה'. ניתן אפוא לראות כי שרשרת הגאונים והצדיקים מדור לדור, החל מן הרמ"ק והאר"י, דרך השל"ה הקדוש ועד החיד"א וה"בן איש חי", שעסקו בספרים אלו, הקימה בסיס יציב למנהג, גם אם לא ניסחו אותו בצורה של תקנה פורמלית. המנהג, שהתפשט בקהילות רבות כגון חלב, פולין וליטא, התקבל כדבר פשוט בקרב כל שדרות העם.
מעבר לבירור הפשוט של המקורות, ניתן לגלות רמזים עמוקים שמעניקים למנהג זה משמעות נוספת. אחד הרמזים המפורסמים המצוינים בהקדמת הפירוש "מתוק מדבש" לספר תיקוני הזוהר, הוא הרמז לשמו של הרשב"י, רבי שמעון בר יוחאי, בראשי התיבות של המילים הפותחות את הספר: "אזל ליה וערק למדברא". רמז זה אינו משחק אותיות בלבד, אלא יש בו יסוד עמוק של מהות העניין. הרשב"י, בצאתו אל המדבר, פרש מענייני החומר והעולם וחיבר את עצמו לדרגות רוחניות עליונות. באופן דומה, הלימוד בחודש אלול, הנרמז בראשי התיבות אלו, הוא קריאה לכל אדם להתנתק מענייני הגוף והחומר, ולצאת אל המדבר הרוחני הפנימי של הנפש, כדי להתכונן לקראת המלך, הקב"ה.
על פי סוד האמת, העולם נחלק לארבעה עולמות המכונים אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. כל אדם אשר חוטא, הרי הוא פוגם בכל העולמות הללו, אולם עיקר הפגם הוא בעולם התחתון, הוא עולם העשייה, שבו נמצא מדור הקליפות. עולם זה נקרא גם "עולם המספר והחשבון". ספר תיקוני הזוהר נכתב על ידי הרשב"י, והוא מבוסס כולו על פירושים לפסוק הראשון בתורה "בראשית ברא אלוקים", תוך שימוש במספרים קטנים וחידושים המיוסדים עליהם. חכמי הסוד מבארים כי כוונת הרשב"י הייתה לתקן בעיקר את עולם העשייה. מכיוון שרוב בני האדם חוטאים ופוגמים בעיקר בעולם העשייה, הרי שכלי התיקון המתאים ביותר עבורם בחודש התשובה הוא ספר שכל מהותו היא תיקון עולם זה. לפיכך התפשט מנהג לימוד התיקונים בימי התשובה יותר מלימוד הזוהר הכללי, כי הוא מכוון ומדויק לתיקון הפגמים של הנפש.
אחת הסגולות הנשגבות של המנהג היא הרעיון כי ארבעים הימים שבין ראש חודש אלול ויום הכיפורים הם בבחינת מקווה רוחני לטהרת הנפש. על פי דברי המקובלים, ישנם תתק"ס (960) שעות בארבעים ימים אלו, כנגד מניין לוגים של מקווה טהרה כשר. מקווה כשר צריך ארבעים סאה, וכל סאה מכיל עשרים וארבעה לוגים. כאשר טובל אדם במקווה זה, הוא יוצא טהור ובריה חדשה. באופן דומה, אדם המנצל את ימים קדושים אלו לעבודת התשובה, ובפרט על ידי לימוד תיקוני הזוהר, זוכה להיות "בריה חדשה ממש".
הסבר עמוק לרעיון זה קשור לתיקון ארבעת היסודות שמהם מורכב האדם: אש, רוח, מים ועפר. כאשר האדם חוטא, הוא פוגם ביסודות אלו, שכן כל יסוד כלול מארבעה אחרים (4×4=16). כדי לבטל את הרע המעורב ביסודות, יש צורך ברוב של שישים, שכן "כל יסוד כלול מארבעה, וכדי לבטל את הרע שבהם, צריך רוב, ורוב הוא פי שישים". לפיכך, המניין של שש עשרה כפול שישים הוא תתק"ס (960). על ידי העסק בתיקוני הזוהר, שכל מטרתם היא לתקן את עולם העשייה, שבו נמצאת "נפש האדם", האדם מתקן את כל פגמיו ושב לה' בתשובה שלמה.
אחת הסגולות העיקריות המיוחסות ללימוד תיקוני הזוהר היא כוחן המיוחד של האותיות והמילים עצמן. דברי חכמים מובהקים כמו רבי חיים ויטאל וה"בן איש חי" זיע"א העידו כי אפילו אדם הקורא בתיקוני הזוהר מבלי להבין את פשט הדברים, הרי עצם הקריאה והדיבור במילים הקדושות מהווה תיקון גדול לנשמה ומטהר אותה. לשונו הקדושה של הזוהר היא "אש מלהטת, נוכחת, מקדשת, מטהרת, מזככת, מזקקת, רוחצת, מנקה". דברי האדמו"ר מקאמרנא מחזקים עניין זה, באמרו כי "כל אות ואות של ספר הזוהר… הם תיקונים גדולים לנשמה לתקן כל הגלגולים". הלימוד עצמו בונה לבושים עליונים לנשמה וממתק דינים.
הלימוד בתיקוני הזוהר אינו נועד רק לתועלת האדם הלומד, אלא הוא משמש ככלי ל"תיקון" כולל של הנשמה והשכינה. כל אחד משבעים התיקונים המופיעים בספר מכוון לתיקון חלק אחר בנפש האדם. על ידי קריאתם, האדם מטהר את נפשו ומסיר מעליה את הקליפות הדבקות בה. כמו כן, הלימוד בספר זה, המיוסד על סודות התורה, פועל לתיקון השכינה, ועל ידי העלאת ניצוצות הקדושה שירדו לעולם התחתון, הלימוד מסייע בתהליך הגאולה. הדבר נרמז גם בשמו של רבי שמעון בר יוחאי, שראשי התיבות של שמו הם "שב"י". על ידי לימוד תורתו, אדם זוכה לשבות ניצוצות קדושה רבים שנשבו על ידי הסטרא אחרא, ולהשיבם אל הקדושה.
העיסוק בתיקוני הזוהר קשור גם לתיקון גלגולי נשמות. עניין זה מתבאר על יסוד דברי האר"י ז"ל המפורשים ב"שער הגלגולים" על אודות גלגולי נשמות קין, הבל, המצרי, קורח ויתרו. לימוד התיקונים נחשב כתיקון נשגב לגלגולים ולפגמים שונים. כך למשל, תיקון מ"ח (השמונה והארבעים), שזכה לפרסום רב, מיועד במיוחד לתיקון "פגם הברית". המקובלים ייחסו לאמירת תיקון זה סגולות רבות, וביניהן תיקון הנפש, השגה רוחנית, הצלחה בדרכים, פרנסה טובה, בריאות הגוף והנפש והרחקת מחלות. הלימוד הכללי בתיקונים מיוחסות לו סגולות נוספות כגון מיתוק הדינים, ביטול גזרות קשות, וקירבה לבורא עולם.
חודש אלול הוא חודש ההתעוררות לתשובה. מנהג ישראל לתקוע בשופר מראש חודש זה, כדי לעורר את הלבבות לתשובה, ככתוב "היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו". קול השופר נועד להעיר את האדם משנתו הרוחנית ולהזכירו כי יום הדין קרב. יש לראות בלימוד תיקוני הזוהר כלי המשך ותוספת על קול השופר. בעוד שהשופר הוא כלי חיצוני המעורר את הלב מתוך פחד הדין, הרי לימוד הזוהר הוא כלי פנימי שמטהר את האותיות והמחשבות, ובונה את התיקון מתוך עומק הנשמה. שניהם יחד, הקול החיצון והלימוד הפנימי, הם הדרך השלמה להתעוררות לתשובה.
אחת מעיקרי עבודת התשובה בחודש אלול היא אמירת י"ג מידות הרחמים, שהן כלים להשיג חנינה ומחילה מלפני ה'. אולם על פי תורת הגאונים והמקובלים, אמירת המידות אינה רק בקשה חיצונית, אלא היא מהווה הדרכה לעבודת ה' שלמה, שבה אדם צריך לדבוק במידותיו של הקב"ה. כאמור בפרקי דרבי אליעזר ובדברי אבא שאול: "וַאֲנְוֵהוּ – הוי דומה לו". כלומר, כשם שהוא רחום וחנון, כך עלינו להיות רחומים וחנונים. הלימוד בספר תיקוני הזוהר הוא הכלי המעשי לביצוע התיקון הזה. בעוד שאמירת י"ג המידות היא כלי תפילה ובקשה, הרי שלימוד התיקונים הוא כלי מעשי לביצוע התיקון בפועל. תיקוני הזוהר, על שבעים תיקוניהם, עוסקים בפירוט במדרגות תיקון רבות, המתאימות למגוון הפגמים שבאדם, ומסייעות לו להבין ולהפנים את מידותיו של ה', ובכך לדבוק בהן.
העסק בספר תיקוני הזוהר הקדוש בחודש אלול הוא מנהג יסודי ורב משמעות במסורת ישראל. מנהג זה, ששורשיו נטועים בכתבי קדמוני המקובלים, ושהתפשט בקהילות ישראל שונות, מכוון לתיקון הפגמים הנעשים על ידי האדם בעולם המעשה. הלימוד בו בימי התשובה הוא בבחינת טבילה במקווה רוחני של ארבעים יום, שכל מטרתו לטהר את הנפש ולהפכה לבריה חדשה. עצם הדיבור וההגייה במילותיו הקדושות של הספר מהווה תיקון נשגב, גם מבלי להבין את עומקם, ופועל לתיקון הנפש והשכינה כאחד. לימוד זה משלים את עבודת התשובה של חודש אלול, שהיא גם התעוררות החיצונית על ידי קול השופר, וגם התיקון הפנימי של הנפש והמידות, על מנת להתכונן כראוי ליום הדין.
לפי הממצאים, עיקר המקורות שהוצגו בנאום הראשון נמצאו מדויקים, ואף אם ישנו קושי באיתור ציטוט מדויק בכתבי השל"ה הקדוש, הרי שרוח הדברים ומהות המנהג מוכחת ומקובלת בכתבי הקבלה. לפיכך, המלצת המומחים היא לכל איש ישראל, בין אם הוא בקיא ובין אם אינו מבין, להצטרף למנהג זה ולשתות בצמא את דברי הרשב"י, שכן כוחם גדול לטהר, לזכך, ולקרב את האדם לבוראו, ולהכינו ליום הדין הגדול והנורא, ולחיי עולם הבא.
