כִּֽי־אָמַ֗רְתִּי ע֭וֹלָם חֶ֣סֶד יִבָּנֶ֑ה (תהילים פט)
בילקוט שמעוני (תהלים פט) נאמר כי "איתן האזרחי" הוא אברהם אבינו. כאשר שאלו אותו על מה העולם עומד, הוא השיב: על החסד. כפי שנאמר: "והוכן בחסד כסא" (ישעיה טז). משל לכיסא עם ארבע רגליים, שאחת מהן מתמוטטת. כדי לייצב אותו, הניחו תחתיו אבן תמיכה – שהיא החסדים. כך גם כסאו של הקב"ה, שהחסדים מחזקים אותו.
דוד המלך אמר: "לעושה השמים בתבונה", כלומר, גם השמים עומדים על החסדים. הגמרא (ב"ב י ע"א) מלמדת כי מעשי החסדים של ישראל יוצרים שלום ומגינים עליהם. אך במקום אחר (ב"ב י ע"ב) היא מזהירה כי מי שעוסק בחסדים רק כדי לזכות בכבוד – חוטא.
במסכת סוכה (מט ע"ב) אמר רבי אלעזר כי גמילות חסדים גדולה מהצדקה, וכי רק החסדים שבתוכה קובע את שכרה. רש"י מסביר שהשכר תלוי במאמץ ובעומק המעשה. המהרש"א מדגיש כי גמילות חסדים היא "הגדולה שבמצוות". הגמרא מוסיפה: "מה יקר חסדיך אלוקים", והמהרש"א מסיק כי יראת שמים וחסידות קשורות זו בזו. האדם הראוי לחסדים הוא זה שמשקיע בכך מאמץ ולא מחכה להזדמנויות שיגיעו אליו.
הספר "באר מים חיים" (פרשת וירא) מביא את דברי חז"ל על שלושת סימני עם ישראל: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. המחבר מדגיש כי יהודי הלומד תורה וירא שמים, אך אינו מרחם ואינו גומל חסדים – מבטל את ערך מעשיו.
בפרשת חיי שרה נכתב כי "במידה שאדם מודד – מודדים לו". כאשר אדם נוהג בחסדים כלפי אחרים, הקב"ה משיב לו באותה מידה, לעיתים אף מבלי שהתפלל או ביקש זאת. בסוף דבריו, המחבר מסביר שכאשר ה' רוצה להעניק לאדם חסדים, הוא מעורר בו רצון לגמול חסדים עם אחרים.
"רודף צדקה וחסד ימצא חיים" (משלי כא, כא). יהי רצון שנזכה להתהלך בחסד ולהביא ישועה וגאולה במהרה.
אם אתם רוצים לקחת חלק בזיכוי הרבים לחצו כאן
