כָּל הָאוֹמֵר שִׁירַת הַיָּם בְּכַוָּנָה מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו, כִּי אָז דַּיְקָא נִתְבַּטֵל אֶצְלוֹ הָרַע, וְנִמְחֲלוּ עֲווֹנוֹתָיו.
הגמרא (סוטה ל' ע"ב) מספרת שכאשר עלו ישראל מן הים, הם החלו לומר שירה. כיצד עשו זאת? עולל שכב על ברכי אמו, ותינוק ינק משדי אמו. ברגע שראו את השכינה, העולל הרים את צווארו, והתינוק שמט את הדד מפיו ואמר: "זה אלי ואנוהו," שנאמר: "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז."
רבי מאיר שואל: "מנין שאפילו עוברים שבמעי אמם אמרו שירה?" הוא מביא ראיה מהפסוק: "במקהלות ברכו אלהי"ם ה' ממקור ישראל." רש"י מסביר כי "מקהלות" מתייחס לכינוס על הים, ו"ממקור" כולל גם את העוברים שבמעי אמם.
בספר מאור ושמש (בשלח ד"ה וירא ישראל) מוסבר כי השירה מביאה שמחה. אדם השרוי בשמחה יזמר וישבח, אך מי שחווה פחד ואימה לא מסוגל לשיר. שירה נובעת מאהבה ושמחה. בעת יציאת מצרים, ישראל חוו יראה, כפי שנאמר: "ויראו העם את ה'." לכן לא יכלו לומר שירה בשמחה. הם השתוקקו לעולם מלא אהבה ושמחה, וכאשר התחזקה אמונתם בה', הגיעו למדרגת אהבה ואמרו את השירה.
האמירה "זה אלי ואנוהו" מבטאת את רצונם של ישראל להכין מקום לשכינה בקרבם. רש"י מפרש שהם יקימו עבורו מקדש, כפי שתרגם: "ואבני ליה מקדש." הקב"ה אינו שוכן רק בשמים אלא גם בתחתונים, כפי שנאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם." השכינה אינה מצויה רק במקום פיזי, אלא בתוכם, מה שמראה כיצד יראת ה' מרוממת אותם למדרגה רוחנית גבוהה.
רבי יהונתן אייבשיץ מסביר כי ישראל זוכים לברכה ממקור רוחני שאין למלאכים. הם מגיעים למדרגות רוחניות שהמלאכים אינם יכולים להשיג. לכן שירתם קדמה לשירת המלאכים, משום שרמת ההשגה שלהם גבוהה יותר.
שירת הים תפילה
שירת הים סגולה
אם אתם רוצים לקחת חלק בזיכוי הרבים לחצו כאן
