ספר הזוהר הקדוש קורא לתורה: אוֹרַיְיתָא מלשון אור תורה אור. העולם הזה שאנחנו חיים בו דומה ללילה. בלילה אי אפשר לראות בלי אור. בעזרת התורה האדם לומד לראות בלילה, שהוא העולם הזה.
אלו שמשתדלים בתורה מבקשים לראות את השם הטוב בעולם החשוך. בזמנים של אי ודאות וקושי, ה' רוצה בהם. הם המייחלים לחסדו.
ספר הזוהר מסביר: כאשר אדם משתדל בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום. ככתוב (תהילים מב) "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".
מדוע דווקא חוט? ומהו חוט החסד הזה? החוט דק מאוד וכך גם ההארה הנמשכת למי שמשתדל בתורה. הוא רואה את טובת ה' גם בדברים הדקים ביותר. רוב העולם רואה אותם כדברים מובנים מאליהם.
חכמינו אמרו: "איזהו העשיר השמח בחלקו". לא זה שיש לו הרבה, אלא זה שרואה שיש לו. גם בלילה, כשהעולם לא רואה טובה, הוא מודה עליה. הוא העשיר באמת.
יש מעלה נוספת: מי שמשתדל בתורה מרגיש שה' מפייס אותו. זו קרבת ה' שרק המייחלים לחסדו זוכים לה.
ספר הזוהר מביא את סיפורו של יוסף הצדיק. "יוֹסֵף הָיָה עָצוּב בְּעֶצֶב הָרוּחַ וּבְעֶצֶב הַלֵּב, שֶׁהָיָה אָסוּר בַּבּוֹר". כשהגיע שעתו לצאת, פרעה שלח בשבילו. "וַיְרִיצֻהוּ" – ריצו אותו והחזירו לו דברי שמחה. הוא היה עצוב על שלא עשה עוול, ובכל זאת סבל.
צערו של יוסף נמשך שתים עשרה שנה. בשנתיים האחרונות היה כבול בשלשלאות ברזל. ככתוב (תהלים קה יח) "עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ". הצער שאחיו מכרו אותו, והעלילה עליו במצרים, היו לו כצער ברזל החודר לבשר.
דווקא הצער עצמו הביא את הישועה. מכאן לומדים יסוד חשוב לחיים. איננו יודעים מדוע ה' מנהיג את חיינו בדרך מסוימת. אך אנו חייבים להאמין שהחיסרון עצמו הוא היתרון שלנו. בעזרתו נוכל להתרומם ולהצליח.
עלינו ללכת עם ה' בביטחון, ולסמוך עליו שהוא מוביל אותנו לטובה. גם אם קשה, גם אם לא מבינים, אסור לעזוב את ידו. מי שמייחל לחסדו, זוכה לפיוס מה' בעצמו.
ספר הזוהר מפרש: "וַיְרִיצֻהוּ" לשון ריצוי ופיוס. מי שהולך עם ה' גם בתוך הקושי, זוכה לפיוס עליון. הוא יעלה משם למעלה גדולה יותר ממה ששיער.
