נצטווינו בתורה (דברים כה, יט) על מחיית עמלק. הרמב"ם פוסק בהלכות מלכים (פ"ה ה"ה) כי מצווה לזכור תמיד את מעשיו הרעים ולעורר איבה כלפיו. הספרי מסביר: "זכור בפה, לא תשכח בלב", ללמדנו שאסור לשכוח את איבתו ושנאתו.
חז"ל והזוהר מלמדים כי מטרת עמלק הייתה להחטיא את ישראל. עמלק שלט רק במי שהתרחק מהקודש. בפרקי דרבי אליעזר מובא כי הענן הגן על ישראל ורק מי שנטמא יצא מחוצה לו. קליפת עמלק מערערת את האמונה ודורשת מלחמה מתמדת.
הבאר מים חיים מסביר כי עמלק השליך את מורא ישראל מעל כל העמים. ישראל נענשו כי התרפו בתורה. הזכירה הכרחית משום שקליפת עמלק ממשיכה לאיים על נשמות ישראל. בפרקי דרבי אליעזר נאמר כי הזכירה מעוררת לתשובה על העוונות שגרמו לעמלק.
האוהב ישראל מתאר את קליפת עמלק כמסך החוצץ בין ישראל לקב"ה. יצר הרע רודף את האדם בכל יום, מסית אותו לתאוות ומרחיקו מעבודת ה'. ההתמודדות מולו תלויה בזכירה ובהתעוררות לתפילה. יש להסיר את מסך עמלק בעזרת תורה, תפילה וקבלת עול מלכות שמים.
הבית אהרן מפרט כי עמלק פועל בארבע דרכים: מביא לטומאה, מקרר את ההתלהבות בקודש, מכביד על הלב ומטמא את המחשבה. כוחו נובע מהעדר יראת שמים. כאשר ישראל מתחזקים ביראת ה', עמלק אינו יכול לשלוט בהם.
האור החיים הקדוש מסביר כי עמלק תקף את ישראל בהפתעה, כשהיו עייפים ויגעי כוח. הצדיקים אינם יראים ממנו, אך החוטאים נבהלים. משום כך התורה מצווה לזכור את מעשיו ולמחות את שמו.
הבית אהרן מלמד כי בכל מעשה ומעשה יש לכוון על מחיית עמלק. כאשר עם ישראל יקפיד בכך, ייוושע במהרה מכל הצרות. השי"ת יזכנו למחות את שמו וזכרו בקרוב, ולהשלים את שם ה' וכיסאו במהרה בימינו, אמן.
