הגמרא במסכת שבת מציינת כי בשעת הדין שואלים את האדם אם ציפה לישועה. רש"י מפרש שהכוונה לציפייה לחזון הגאולה. המהרש"א מדגיש את החובה העליונה לצפות לה בכל עת. הציפייה לגאולה אינה רק אמונה פסיבית. זו חובה פעילה הדורשת מהאדם לכוון את חייו בהתאם. הרמב"ם קובע כי כל מי שאינו מאמין בביאת המשיח או שאינו מחכה לו, כופר בתורה ובמשה רבנו. התורה מעידה עליו במפורש, כפי שנאמר "ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך". פרשת בלעם אף מנבאת על מלך המשיח, שמושיע את ישראל באחרית הימים.
הרמב"ם בפירוש המשניות מגדיר את הציפייה למשיח כאחד משלושה-עשר יסודות האמונה. הוא מדגיש כי אין לקבוע זמן לבואו, שכן חז"ל הזהירו "תפח רוחן של מחשבי קִצין". החובה להאמין בבואו היא מוחלטת. לדברי הרמב"ם, המשיח יהיה בעל יתרון ומעלה על כל מלכי העבר, כפי שניבאו כל הנביאים ממשה רבנו ועד מלאכי. מי שמפקפק בביאתו, ממעיט ממעלתו או כופר בייעודו, הרי הוא ככופר בתורה ובנביאים.
חז"ל מלמדים כי לא רק עם ישראל מחכה לגאולה, אלא גם הקב"ה עצמו, כפי שנאמר "ולכן יחכה ה' לחוננכם". האור החיים הקדוש מבאר כי המשיח עצמו מצפה ומתאווה לגאול את ישראל. אך, עוונות הדור מעכבים אותו. ישנה חובה על כל יהודי להתחזק באמונה, להתפלל ולבקש את הגאולה. לפעול למענה באמצעות תורה, מצוות וצדקה. מעשים טובים מחישים את הגאולה. בפרט מצוות הצדקה, המבטאת את הערבות ההדדית של עם ישראל.
הרב יהושע בן לוי פגש את המשיח ושאלו מתי יבוא, והמשיח ענה "היום". כאשר שאל את אליהו הנביא לפשר הדבר, הוסבר לו שהכוונה היא "היום – אם בקולו תשמעו". ככל שנרבה בתורה ובמעשים טובים, נזכה בקרוב להתגשמות חזון הגאולה ולביאת המשיח במהרה בימינו, אמן.
