כתוב בתורה בפרשת "חיי שרה": ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. שואל הזהר הקדוש קשיא. שרה אמנו חיה מאה עשרים ושבע שנים, מדוע מאה שהוא מספר גדול, נאמר עליו שנה אחת בלשון יחיד, ואלו בשבע שנים שהוא מספר קטן ממאה בהרבה, התורה אומרת שנים בלשון רבים?
אלא, שצריך להבין תחלה, שאין סתם בתורה, אלא הכל בשביל שנבין כאן עמקות מסימת ולכן התורה שנתה מסדר ההגיון, ואת זה הזהר הקדוש מגלה, והוא כלל גדול לחיים.
הזהר הקדוש שואל אותך האם אתה רוצה לזכות לגדולה אמתית, לא גדולה חולפת בעולם הזה, כי אם גדולה נצחית בעולם שכלו טוב? דע שעליך להקטין את עצמך.
כי מי שמחזיק עצמו לגדול בעולם הזה, בעולם העליון, עולם האמת - הוא בעצם קטן.
מה זה בעצם להקטין את עצמך נשאל?
להקטין עצמך פרושו להיות בעל ענוה, ומהי ענוה? ענוה היא להכיר את מקומו.
להכיר את מקומו: זה לדעת קדם כל מי למעלה ממני, כשאדם יודע שיש מעליו משהו יותר גדול, זה כבר לבד גורם לו להקטין את עצמו. הוא יודע שיש דין ויש דין והעולם אינו הפקר, הוא יודע שאם הוא יפגע במישהו אחר הוא יצטרך לתת על זה את הדין.
אבל המכיר את מקומו בא לידי בטוי בעוד תחומים בחיים, כגון בזוגיות, גבר ואשה שיודעים את תפקידם בבית, במערכת יחסים ביניהם, אנו חיים בעולם מתקדם, שבעצם הולך אחורה, רואים את זה כאשר מנסים להפך את האשה לגבר ואת הגבר לאשה. האם בכזה זוגיות ששניהם אינם יודעים את מקומם ותפקידם יכולה לצמח זוגיות בריאה, בודאי שלא, כי הבורא יתברך ברא את האדם, זכר ונקבה בראם, ושניהם משלימים זה את זה, כל אחד בתכונותיו המיחדות לו.
ובכן המכיר את מקומו, נכנס בעוד תחומים שאנחנו נפגשים איתם, כגון לקבל בקרת, או לא לשלל עצה של מי שחכם ממך, כגון אבא או סבא שנסיון החיים שלהם גדול משלך, וכל שכן הצדיקים, כי כל הנוטל עצה מהזקנים, אלו שקנו חכמה, אינו מפסיד לעולם.
לאחר שראינו כאן כמה דגמאות, אפשר להבין בצורה ברורה, כשאדם שמקטין את עצמו, שהוא עניו המכיר את מקומו, זהו המתכון להצלחה והליכה בדרך הישרה, ובזו הדרך נמדד האדם. זוהי הגדולה האמתית, לותר, להכניע את הגאוה, את הרצון לשררה, את הכבוד המדמה.
כאשר האדם זוכה ל"הכיר את מקומו", הוא יחיה חיים של אשר גם בעולם הזה, והקרן שמורה לו לעולם הבא כי מי שזכה לשבר את טבעו בעולם הזה הוא יראה כמו שהזהר הקדש מגלה את הגדולה שהוא זכה לה, בעולם הנצח עולם האמת.