פרק זה יפרד לשלשה סימנים, ב' סימנים יכללו ג' טעמים שבשבילם נתחבר הספר, ובסימן השלישי יבואר שהעוסק בזוהר גם היום זוכה לעורר את סגולות החיבור שהם הטעמים שבשבילם נתחבר הספר.
א) ידיעת דרכי העבודה שעל ידם תהיה להשכינה סעד וסמך בגלות
א. צריך שנקדים, כי תקון קצת מהגלות, הוא בענין החבור. והענין, כי הכונה פירוש החכמה הזאת הם שני תועליות: האחד מציאות הכונה והעבודה והמצות (שיידע האיש הישראלי לכוון בכוונה הראויה יותר בעבודת ה' יתברך) , שעל ידי הכונה הזאת בלי ספק יהיה המכוון גורם יחוד (של השכינה והקב"ה).
והתועלת השנית, היא מנוחה קצת לשכינה מגלותא. שהרי אין דומה כשיש מיחדים לכאשר אין מייחדים
(פירוש: תועלת לימוד פנימיות התורה – ספר הזוהר יזכה האדם לכוון לתכלית עבודת בוראו) , כי הנפשת דבר מה יש לשכינה בעבודת ישראל, ומה גם כאשר היא מיושבת על הכונה הנכונה ביחוד המדות, ויותר ויותר מנוחתה כאשר יתחדשו רזי תורה, שכל סוד וסוד שיתחדש למטה גורם שהשכינה תתקשר בו למעלה ותתיסד.
ואלמלא היה החבור הזה נמנע ח"ו, בלי ספק נסתם ידיעת רזי תורה מכל וכל. ואם אי אתה מאמין, צא וראה חיבורי הקדמונים שלא ראו ספר הזוהר, כמה נעלם אור החכמה מעיניהם, ואינם משיגים בהם אפילו כמחט הסדקית. ועל ידי החבור הזה נמסר הידיעה והחכמה הזאת לכל הנבדל מהמונעים, ומקדש עצמו לשם להשתדל בקדושתה.
(אור יקר רבי משה קורדובירו תקוני הזוהר כרך א עמ' כא ט"א)
ב. וכמבואר בתקוני זוהר חדש (דף קיד ע"א, בביאורינו עמ' יב), וזה לשונו:
וּבְגִין דָּא ובשביל אורך הגלות, אִסְתְּכַם קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ לְמֶעֱבַד הַאי חִבּוּרָא הסכימו הקב"ה והשכינה לעשות חיבור זה לתועלתם, ולתועלת הנשמות והמלאכים ובני ישראל החפצים בקרבת ה', עַל יַד הַהוּא דְּאִתְגַּלְּיָא על ידי אותו שנתגלה ונתגלגל ברבי שמעון, דהיינו נשמת אחיה השלוני הנביא, מטעם שהוא היה הראשון שנתנבא על מלכות ירבעם שהוא היה הגורם הראשון לגלות ישראל וגלות השכינה (כמבואר במ"א יד), ועליו מוטל לתקן זאת, ונשמת זכריה בן יהוידע (הנזכר בדהי"ב כד כ) שבא בסוד העיבור ברבי שמעון לפי שגם הוא היה הסיבה לחורבן בית המקדש בסיבת שפיכת דמו, ושניהם יחד עמדו ותקנו את הענין על ידי החיבור הזה לתיקון השכינה וישראל ולזכות לגאולה, וְכָנִישׁ בֵּיהּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין ואסף בו נשמות העליונות מישיבה של מעלה, ונשמות התחתונות מישיבה של מטה, שכולם סייעו לחבר את ספר הזוהר, לְאַשְׁכָּחָא בֵּיהּ נִיחָא לִשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא כדי למצוא בו מנוחה לשכינה בגלות, ור"ל בעת חיבור הזוהר ממש היתה השכינה מוצאה נחת רוח למעלה, וכן בכל עת שישראל עוסקים בו, חוזרים ומעוררים אותה התועלת ואותו האור הקודם שגלה רבי שמעון וחבריו בעת חיבור הזוהר, וְחֵירוּ לָהּ וְלִבְנָהָא וגם על ידי ספר הזוהר יש קצת חירות לה ולבניה, על ידי השפע הנמשך מן הבינה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב זהו שכתוב גַּם צִפּוֹר שהיא השכינה מָצְאָה בַּיִת כשהיא ביחד עם בעלה ובניה, וּדְרוֹר קֵן לָהּ ומפרש הַהִיא דְּאִתְּמַר בָּהּ זו שנאמר בה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר והיינו כשנמשך השפע מאימא עלאה שבה סוד החירות, בָּאָרֶץ אל השכינה הנקראת ארץ, לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ לכל בני ישראל היושבים וחסים בצלה, וזה שכתוב "ודרור קן לה" דהיינו על ידי שפע הבינה שבה הדרור והחירות, מצאה השכינה קן לה עם בעלה ובניה.
ג. הנה חידושי תורה הם גורמין להמשיך משך שפע וסעד וסמך לשכינה. וזה טעם שחבר רבי שמעון ספר הזוהר, ונתנו לו רשות לחדש סתרי תורה, להיותם סמך לשכינה בגלותא. (אור יקר כרך י עמ' פז ט"ב)
ד. דוחק שיהיה כונת רבי שמעון להביא בתפלתו הגאולה מיד, והרי היו דבריו לבטלה. ועוד אין דרך הצדיקים להכריח הגאולה במהירות בתפלתם, כענין השבעתי אתכם בנות ירושלים. אמנם הכונה בכל עניינים אלו לתת סעד וסמך קצת לשכינה שעמהם בגלות, כי זה היה כונת כל הספר, וגם בזה יהיה לה קצת גאולה וקצת סמך.
ספר אור יקר כרך טו (עמ' קל ט"ב), ומוסב על המבואר בזוהר פרשת כי תצא ברעיא מהימנא (דף רפב ע"ב), בביאורינו כרך טו (עמ' שכח-ט. עיין שם)
ה. חיבור זה שעשה רשב"י ע"ה עם הצדיקים אשר בגן עדן, היה לתקון השכינה, וסעד וסמך לה בגלותה, כי אין סעד וסמך לשכינה אלא בסודות התורה ובסודות הייחודים הנסתרים. וכל מה שיאמר הנה מעניני המשיח וכיוצא, או איזה מצוה, הכל היה כונתם לייחד השכינה, להכינה ולסעדה בגלותא. ספר אור יקר כרך טו (עמ' ע ט"ב)
א. כתב הרמ"ק (רבי משה קורדובירו) , שהמלחמה נגד היצר הרע ונגד כוחות החיצונים הוא בכח לימוד סודות התורה, ובפרט שחיבור הזוהר היה ממש מלחמת מצוה כנגד החיצונים להחליש כח הס"מ ולילי"ת (כוחות החיצוניים של הצד האחר המתנגד לקדושה), ולהגביר את כח השכינה בעסק סודות התורה, ובלי ספק שסביב רשעים יתהלכון והם הס"מ ולילי"ת שבאו ללחום נגד רבי שמעון וחבריו בעת חיבור הזוהר, אלא שישראל עושה חיל ונצחו אותם.
(מתוך ביאורינו לתקוני זוהר חדש דף קיט ע"ב, בביאורינו עמ' קנז, ומקורו באור יקר תקוני הזוהר כרך א עמ' ריח ט"ב)
ב. וזה דרכו של הרעיא מהימנא (הרועה הנאמן) שהתנוצץ בחיבור זה בנשמת רבי שמעון להתפלל על ישראל שיתרצו מעשיהם, לייחד השכינה, להקל גזרת הגלות הקשה והגזרות הרעות שהיו מתחדשות אז על ישראל, ועתה נמשכו עד זמן הרמ"ק זה אלף וחמש מאות שנה. וזה היה כונת רבי שמעון בחבור, וכונת הנשמות, שהדבר היה צורך גבוה לבטל הדינים והגזרות. אור יקר כרך טו (עמ' קמג ט"א)
ג) כשעוסק האדם בסודות שנתגלו על ידי איזה חכם, חוזר ומעורר את התקון כבשעת החבור
א. אין חידושי התורה כעניני המצות, שכשעושה אדם מצוה אחת משפיעים עליו שפע טוב והיה מה שהיה, אמנם סודות התורה אחר שנתחדשו על ידי תלמידי חכמים, הם קבועים ועומדים במלכות, וקביעה זו הוא גורם שהקב"ה ישתעשע בהם תמיד, והמתעסק עוד הפעם בהם גורם מחדש העלאת מ"ן ומחדש השעשוע ההוא, מפני שנתחדש אותו היחוד שחידש בשעת אמירתו, והיינו מה שכתוב "אז" כש"נדברו יראי ה'" אלו המצויירים למעלה על ידי דברי תורתם היוצא מאליהם לפני הקב"ה, "ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו" היינו במלכות, "ליראי ה'" העומדים למטה, שיש להם זכות שיכולים תמיד לעורר את דברי תורתם שעלו למעלה. (בביאורינו לזוהר פרשת ויקהל דף ריז ע"א, בביאורינו כרך ח עמ' תנה, ומקורו לפי הרמ"ק באור יקר כרך יא עמ' קז ט"א)
ב. בזכות חבורו (של ספר הזוהר), בעת חבורו שהם תקונים שהשכינה מתתקנת ברזי תורה כשעוסקים בהם למטה. ועוד על ידי מה שיעסקו בו אחר כך תמיד, יתחדשו אורו וזוהרו, כי בהיותם מתעסקים בו הם מחדשים האור המחודש שנתחדש בעת חבורו, ומזהירה השכינה ומאירה מאותו האור כתחילת חידושה מאז.
(אור יקר תקוני הזוהר כרך א עמ' לד ט"א)
(אור יקר תקוני הזוהר כרך א עמ' כא ט"ב)
ד. וכל העוסקים בה חוזרים ומאירים אותו התועלת ואותו האור הקודם שגלה רבי שמעון וחבריו בשעת חיבורו.
(אור יקר תקוני הזוהר כרך א עמ' לד ט"א)
