כתוב בתורה בפרשת "חיי שרה": ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. ספר הזוהר שואל קושיה. שרה אמנו חיה מאה עשרים ושבע שנים. מדוע "מאה" שהוא מספר גדול נאמר בלשון יחיד, ואילו "שבע" בלשון רבים?
אין בתורה סתם מילים. כל שינוי לשון מלמד עומק. התורה שינתה את סדר ההיגיון ללמד אותנו יסוד גדול. ספר הזוהר מגלה כאן עניין חשוב.
ספר הזוהר בפרשת "חיי שרה" הקדוש שואל: האם אתה רוצה לזכות לגדולה אמיתית ונצחית? מי שמחזיק עצמו לגדול בעולם הזה, בעולם האמת הוא קטן. רק מי שמקטין את עצמו כאן, בעולם הזה, זוכה לגדולה אמיתית.
להקטין את עצמך פירושו להיות בעל ענווה. ומהי ענווה? הכרת מקומך האמיתי. כשאדם יודע שמישהו גדול ממנו, הוא כבר מקטין את עצמו. הוא מבין שיש דין ויש דיין. העולם אינו הפקר, וכל מעשה נמדד.
הכרת המקום נכונה גם בזוגיות. גבר ואישה חייבים לדעת את תפקידם בבית. אנו חיים בעולם מתקדם לכאורה, אך בפועל נסוגים אחורה. מנסים להפוך את האישה לגבר ואת הגבר לאישה. זוגיות שבה אין תפקידים ברורים אינה יכולה להיות בריאה.
הקב"ה ברא את האדם זכר ונקבה. שניהם משלימים זה את זה. לכל אחד תכונות ייחודיות משלו. כאשר כל אחד ממלא את תפקידו, החיים מתנהלים בשלמות.
הכרת המקום נכונה גם בקבלת ביקורת. אל תשלול עצה מחכם ממך. אבא וסבא בעלי ניסיון רב ממך. מי שנוטל עצה מהזקנים – אינו מפסיד לעולם. כך גם לגבי הצדיקים. אדם חכם לומד מאחרים ומבין את מקומו.
כשאדם מקטין את עצמו, כשהוא עניו ומכיר את מקומו, הוא מצליח. ענווה היא הדרך הישרה. זה המתכון להצלחה אמיתית. הגדולה היא לוותר, להכניע את הגאווה, את הכבוד המדומה ואת הרצון לשלוט.
מי שזוכה להכיר את מקומו – חי חיים מאושרים גם בעולם הזה. הקרן שמורה לו לעולם הבא. מי ששבר את טבעו בעולם הזה יראה בעולם האמת את הגדולה שזכה לה. זו הגדולה האמיתית והנצחית.
