הרמב"ם (הלכות חנוכה פ"ד הי"ב) כותב שמצוות נר חנוכה חביבה מאוד.
האדם נדרש להיזהר בה כדי להודיע את הנס ולשבח את ה'.
האור הפנימי של נרות חנוכה מאיר את הנשמה בעוצמה רבה, ההארה הפנימית של נרות חנוכה על הנשמה היא באמת נפלאה ומעוררת השראה.
הרמב"ן (בהעלותך) מבאר כי ה' הבטיח לאהרן כי הדלקת הנרות שלו גדולה.
הכוונה היא להדלקת נרות חנוכה על ידי הכהנים החשמונאים.
רבנו נסים מביא מהמדרש כי נרות חנוכה יאירו לנצח, גם ללא בית המקדש.
הברכות שברכו הכהנים את ישראל נשארות לעולם.
רבנו בחיי (שמות כה:לא) מסביר כי הנשמה נהנית מהדלקת הנרות.
האור גורם לה להתרחב ולחוש שמחה, כי היא חצובה מאור עליון.
לכן הנשמה נמשכת לאור, למרות שהוא גופני והיא רוחנית.
שלמה המלך המשיל את הנשמה לנר ואמר: "נר ה' נשמת אדם".
הרה"ק מבארדיטשוב (קדושת לוי) מלמד כי הדלקה יוצרת מצווה.
כאשר האדם מתלהב בקדושה, ההתלהבות מתיישבת ונעשית יציבה.
זוהי "הנחה" – מנוחה לאהבה בתוך הכלי של עבודת ה'.
כאשר ממליכים את ה' על ההתלהבות, העבודה נעשית שלמה.
המגיד מקוזניץ (עבודת ישראל) מבאר כי נרות חנוכה מאירים לכולם.
הם מקרבים גם את הרחוקים, ומגלים שה' שולט בעולם כולו.
הוא מוסיף כי חנוכה מרמז על "חנוך לנער על פי דרכו".
גם מי שנמצא בדרגה נמוכה יכול להתקרב ולהתחנך לעבודת ה'.
הרה"ק מאווריטש (בת עין) מסביר כי חנוכה הוא זמן של חכמה.
האדם מבין שהוא רק בתחילת הדרך, ולכן הוא משתוקק להתעלות.
מתוך ההשתוקקות, הוא מתקדש וזוכה לברכה ושפע.
הרה"ק מקארלין (בית אהרן) מלמד כי כל מצווה מאירה את הנפש.
נר חנוכה, שהוא בעצמו אור, מסוגל לרומם גם את השפלים ביותר.
האור מגיע עד למטה ומגלה שגם בשפלות יש ניצוץ קדושה.
הרה"ק מסטולין (בית אהרן) מפרש כי "עד שתכלה רגל מן השוק" רומז לרגילות.
נר חנוכה מסוגל לטהר את הלב ולבטל הרגלים רעים.
האור מבטל תאוות ומחשבות שליליות, וממתיק את הדינים.
האדם צריך להתבונן כיצד להכין את עצמו להדלקת הנרות.
הרה"ק מסטולין כותב כי עצם ההבנה שאין לנו הכנה – היא עצמה הכנה.
מודעות לחוסר השלמות יוצרת השתוקקות אמיתית לעבודת ה'.
זה ההארה הפנימית של נרות חנוכה על הנשמה
